!הטבעת המקראית של יוסף – נמצאה

לאחרונה, עבודת הבילוש שלי על ההיסטוריה התמקדה על יוסף המקראי – ההוא של כותונת הפסים המפורסמת. לא מזמן, כתבתי בלוג המחבר בין גילוי פרגמנטים של פסל אנדרטה במצרים עם יוסף. כעת, אני רוצה להעלות את הרף גבוה יותר. לאחר יותר מ-3700 שנים, אני חושב שאנחנו יכולים לזהות את הטבעת המלכותית של יוסף. הייתם מניחים שגילוי טבעת מזערית בתוך קונטקסט של ארכאולוגיה מצרית תהיה בלתי אפשרית. כפי שנוכחנו לדעת, למצוא אותה היה פשוט הרבה יותר מאשר לזהות מה הוא באמת.ח

עלילת יוסף היא הנרטיב האישי הארוך ביותר בתורה. בספר בראשית, הסיפור מוצג כאל סיפור בעל מימדים אפיים. יוסף הוא אחד מ-12 הבנים של יעקב, שמכונה גם “ישראל״. יעקב נמכר לעבדות במצרים ע”י אחד מאחיו הקנאים, והוא נזרק לתוך צינוק לאחר שהואשם שלא בצדק ע”י אשתו של אדון על ניסיון לאונס. בבית הכלא הוא נפגש עם מס’ שרים מצריים בעלי השפעה שהסתבכו עם פרעה, והוא מצליח לפענח את חלומותיהם. יכולת פיענוח החלומות שלו מובילה אותו הישר לפרעה, ולאחר שהצליח לפענח את חלומותיו, הוא מועלה לסטטוס של דמוי-פרעה. בספר בראשית, פרק מ”א, פסוקים 41-42, פרעה אומר ליוסף: “רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם… וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף. ” זהו סיפור של עבד שהפך כמעט בן-לילה למלך. אך האם סיפור זה מדוייק היסטורית? יתרה על כך, האם אנחנו יכולים למצוא את הטבעת?ל

ניתן לדעת בוודאות, מתוך עדויות ארכאולוגיות ומקראיות, שהשליטים במצרים היו נקראים “פרעונים”. עוד ניתן לדעת, שהם ענדו טבעות מלכותיות שהיוו חותמות. כלומר, חברים נוספים של בית השלטון ופקידיהם ענדו את אותן החותמות כאשר החתימו מסמכים בשם פרעה. נוסף על כך, אנחנו יודעים איך נראות חותמות אלו ומה היה חרוט עליהן. ביסודו של דבר, הם העידו על רוממותו האלוהית של פרעה. הם ביססו את רוממותם ע”י כך שהם טענו שהפרעונים היו בני אלים, כלומר בנים של אל כזה או אחר. לדוגמה: משמעות השם “רעמסס” היא בנו של אל השמש “רע”. ח

ע”פ הנרטיב התנכ”י, הטבעת הוצבה על אצבעו של יוסף. תופעה זו חוזרת על עצמה בדפי ההיסטוריה והארכאולוגיה, במובן שבו שליטים כדוגמת יוסף אכן ענדו טבעות מלכותיות של סמכות.ח

אך עצם הצבת הטבעת על אצבעו של יוסף יוצרת דילמה תאולוגית מיידית. אחרי הכל, הוא היה מונותאיסט. מונותאיזם, ע”פ ההגדרה, היא אקסקלוסיבית. היא אינה מרשה הילול של אלים אחרים. בפשטות, ענידת טבעת שהצהירה על רוממותו האלוהית של פרעה הייתה מהווה מכשול עצום עבור יוסף. דבר זה היה גובל בעבודה זרה.ד

אז מה הייתם עושים במקום יוסף? הייתם מתפטרים מעבודתכם? או, מצד שני, הייתם דואגים שיעצבו עבורכם טבעת אחרת שהיא, במונחים מונותאיסטיים, “כשרה”. בקרב המצריים, מטרת הטבעת הייתה לסגוד לפרעה. אך עבור יוסף, מטרת כל טבעת כלשהיא הייתה לשבח את ה’. יתר על כך, פרעונים התכחשו לאבותיהם הקדמוניים וסגדו לאבותיהם “השמימיים”. מנגד, יוסף רצה לסגוד לאביו ה”קדמוני”, יעקוב, ע”י הכרזת מעמדו הרם של יעקוב בתור ה”הנבחר” של ה’. בפשטות, פרעונים מצריים הכריזו על עצמם בתור בני אלים, לעומת יוסף שהכריז עצמו בתור
בנו של האדם הנבחר ע”י האל האחד והאמיתי – ה’.ד

האם יש איזושהי מסורת בספרות המקראית והרבנית המתייחסת ליעקוב בתור “הנבחר של ה'”?ח

למעשה, יש. בבראשית, פרק מ”ט, פסוק כ”ד מתייחס לאלוהים בתור “אֲבִיר יַעֲקֹב”. בתלמוד בבלי (מסכת סוטה, ל”ו, ב’), הרבנים משנים מעט את הדגש כאשר הם מתייחסים באופן ספציפי ליוסף. שם, נדמה שהם קוראים לאביו של יוסף: “אֲבִיר יַעֲקֹב”. במילים אחרות, המסורת התנ”כית מתייחסת ליעקוב במונחים כמעט אלוהיים ומכריזים עליו בתור הנבחר של ה’. בבראשית פרק מ”ז, פסוק י’, יעקוב הוא זה שמברך את פרעה ולא הפוך. יעקוב הוא הנבחר. כינוי זה מתומצת לתוך פסוק שעד היום אנחנו חוזרים עליו בכל תפילה. הוא מופיע בתהילים, פרק קל”ה, פסוק ד’: “כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתו”. אני רוצה לשים דגש על תחילת הפסוק: “יעקב בחר”. לו הייתם יוסף המקראי, לא הייתם מכריזים על עצמכם בתור “בנו של ה'”, אלא בתור בנו של יעקוב שהוא “הנבחר של ה'”. אז, היה ברשותכם פירוש אחד בלבד: “יעקב בחר”.ד

כיאה למנהגי החריטה המצרית – במידה והיה אוזל לכם המקום לכתוב, והיה לכם את אותה האות שמסיימת מילה ומתחילה את המילה שאחריה, הייתם יכולים לחסוך מקום ע”י כתיבת האות רק פעם אחת. בהתחשב במרחב המזערי שניתן לכתוב על טבעת, היינו מצפים לראות על הטבעת המלכותית של יוסף: “יעקב חר”, כאשר ה”ב” משמשת בתור האות האחרונה של “יעקב” והאות הראשונה של “בחר”. לסיכום, אנו קוראים בספר בראשית שברגע שיוסף מועלה לדרגה של כמעט-פרעה, פרעה מניח טבעת על ידו. בהתבסס על מקורות רבניים ותנ”כיים, אנו מקבלים השערה על מה יכול היה להיות כתוב על הטבעת: “יעקב חר”.ד

בבלוג הקודם שכתבתי בנושא, טענתי שבירת העם ה”היקסו”, אוואריס, ככל הנראה נקראה על שמו של יוסף “העברי”. ההיסטוריון היהודי של המאה הראשונה, יוסף בן מתתיהו, סיפר שבמהלך תקופתו של יוסף הייתה התיישבות של עם שמי הנקראה “היקסו” ששלטה בדלתא הנילוס שבמצרים. הוא מזהה את עם ההיקסו יחד עם בני ישראל. במשך ארבעה עשורים, פרופסור מנפרד ביטאק מנהל חפירה ארכאולוגית באוואריס, שם הוא גילה פסל שניתן לקשר היישר ליוסף. השאלה היא: האם פרופסור ביטאק מצא איזשהם טבעות או חותמות מלכותיות?ד

התשובה היא, כן! ומה היה רשום עליהם: “יעקב חר”!ד

הייתכן שאיש עוד לא הבחין? אחרי הכל, אנחנו מדברים על המקרה היחיד בהיסטוריה בו שמו של אחד מאבות אבותינו חרוט על גבי תכשיט מצרי מלכותי. למען האמת, אקדמאים אכן הבחינו אך בחרו לפסול את הממצא. “יעקב”, הם אומרים, שלמרות שאין בידיהם שום ראייה לתמוך בטענתם, היה שם כנעני נפוץ. “חר” (הר), הם אומרים, הוא ככל הנראה התייחסות להר כלשהוא. מכיוון שהכנענים סגדו לבעל (אל הגשמים הכנעני) על פסגות הרים, הם טוענים, הטבעת ככל הנראה מתייחסת לאיזשהוא שליט כנעני שסגד לבעל. זה בגדר הפנטזיה בלבד. הטבעת לא מזכירה שום איש כנעני או את בעל. יתרה על כך, חרוט עליה בדיוק מה שהיינו מצפים מהטבעת המלכותית של יוסף: “יעקב חר”!ד

פרופסור ביטאק מצא תשע טבעות עם השם “יעקב” חרוט עליהם. מי שענד אותן היו ככל הנראה יוסף ופקידי השלטון שלו. כאן יש לנו סנכרון מושלם בין הטקסט המקראי לבין הארכאולוגיה המצרית. הטבעת המלכותית של יוסף נמצאה בתוך ערימת שחת ארכאולוגית בת 3700 שנים!ד

כדי לראות את הממצאים במלואם, צפו בסרט הדוקומנטרי שלי, “פענוח יציאת מצרים“.ד