פינק, טקס האוסקר… ותחיית מדינת ישראל?

This is the Hebrew translation of Pink, the Oscars and the…Rebirth of Israel? post. We are working towards making this site fully multilingual so stay tuned.

טקס האוסקר האחרון ציין 75 שנים ליציאת הסרט המפורסם “הקוסם מארץ עוץ” ע”י הופעה מיוחדת במינה של הזמרת פינק ששרה את “אי שם מעבר לקשת” כאשר ברקע הוקרנו קטעים מתוך הסרט המקורי. אבל מה שמעט הבינו, בזמן שהאזינו לאותה זמרת מדהימה שביצעה את השיר הבלתי נשכח, הוא ששיר זה חקוק עמוק בתוך ההווי היהודי.

הסרט יצא ב-1 לינואר, 1939. זה היה פחות מחודשיים לאחר “ליל-הבדולח” הידוע לשמצה – כאשר בתי עסק השייכים ליהודיים נבזזו, בתי כנסת חוללו וחלונות הראווה נופצו ע”י המשטר הנאצי בגרמניה. מלחמה”ע השנייה הייתה במרחק 8 חודשים בלבד. במילים אחרות, השואה הייתה בפתח. שישה מיליון יהודים נרצחים, מתוכם מיליון ילדים, בשל סיבה אחת בלבד – היותם יהודים.

לפני אימת הרצח הזו, שלוש תנועות מהפכניות אדירות גדלו בתוך נבכי העיירות והכפרים של גרמניה ומזרח אירופה: הקומוניזם, ציונות ואמריקניזם. הקומוניסטים ניסו להסיט את החורבן המאיים להתרחש על יהודי אירופה ע”י סילוק כל ערכי הלאומיות ויצירת חברה קומוניסטית אוטופית בו יהודים לא יהיו נרדפים מכיוון שאיש לא היה נרדף. לא יהיו לאומים ולא יהיו דתות. פחות או יותר האוטופייה שתיאר ג’ון לנון בשירו “Imagine”. הציוניים ניסו להתגבר על חוסר האונים היהודי באמצעות העצמת יהודים. לאומים לא נעלמים בן לילה, הם אמרו. לעומת זאת, הדרך היחידה למנוע את חורבן העולם היהודי היה אך ורק באמצעות שיבה לארץ המולדת ותקומתם כעם. רק בדרך הזו, של כור היתוך לאומני ועדתי, יוכלו היהודים להצטרף לקהילה הבינלאומית של האומות. לגביהם, אותם יהודים שהיגרו לאמריקה – במיוחד במהלך גלי ההגירה בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 – האמינו שהפתרון ל”שאלה היהודית” כבר נמצאה: אמריקה!

כאשר קומוניסטים שאפו להתבולל בארצות בהם חיו, וציונים שאפו להתבולל ברמה לאומית, כלומר, בואו ניצור את מדינת ישראל כדי שנוכל להיות “מדינה כמו כל מדינה אחרת”, עבור מיליונים של יהודים תחת סיכון – ההתבוללות הייתה אפשרית רק באמריקה. באמריקה, הם טענו, כולם מתבוללים. כמובן, רבים הגיעו לאמריקה על מנת לשרוד במובן הפיזי של המילה. לא היה להם שום רצון לוותר על הזהות שלהם. אך רבים ראו את אמריקה לא רק בתור ארץ מפלט או הזדמנות אלא בתור ארץ חלומות שקיימת “אי שם מעבר לקשת”. באותה הארץ, הם חשבו, “אי שם במרומים, כל חלומותייך בן רגע מתגשמים”.

כאשר ענני האנטישמיות החלו לכסות את שמי אירופה – בדיוק כפי שהם מתחילים היום – מתוך החרדה היהודית הקולקטיבית שהמהגרים הביאו עימם לאמריקה, מקבץ של יהודים תרגמו את פנטזיות ההתבוללות לעבר מדיום חדש – קולנוע. כפי שניל גבלר תיעד בצורה כה מרוהטת בספרו “An Empire of Their Own: How the Jews Invented Hollywood” כל האולפנים של הוליווד נוסדו ע”י מהגרים יהודיים. Colombia Pictures הוקמה ע”י אדולף צוקור מהונגריה, Universal הוקמה ע”י קארל ליימל מגרמניה, MGM ע”י לואיס ב. מאייר מבלארוס, Warner Brothers ע”י המהגרים הפולנים הארי, אלברט, סאם ו-ג’אק וורנר (ג’אק היה האח היחידי שנולד בצפון אמריקה). הרשימה עוד ממשיכה וממשיכה. הגאוניות של “אילי הקולנוע” הללו הייתה שהם הצליחו לתרגם חלומות שטייטל לסרטי קולנוע אמריקאיים. לפתע, הפנטזיות שלהם של גדרות עץ לבנות, אבות חזקים, שכנים אוהבים וחברה בה אין הבדל בין גזע ודת נהפכה לפנטזיה של כולם. “אמריקניזם” שינתה צורה ל”הוליוודיזם”, והוליוודיזם החליפה את האמריקה האמיתית עם האמריקה של הסרטים. לדוגמה, הצבא האמריקאי יצר הפרדה בין חיילים שחורים ללבנים עד מלחמה”ע השנייה ובמהלכה. אבל בסרטי ההוליווד, הצבא האמריקאי הוצג כצבא המשלב בין חייליו וכך אנו זוכרים את מלחמת העולם השנייה – שחורים ולבנים נלחמים יחד בפלוגות שמעולם לא היו.

הסכמה המוכרת של “אנשים רעים עם מגפיים גבוהות משליטים טרור על תושבי כפר דתיים עד ששריף חדש רוכב אל תוך העיירה” מעולם לא באמת קרה באמריקה המערבית. אבל, יהודי הוליווד הצליחו לקחת את ההווי של יהודי מזרח אירופה אשר עונו ונרדפו במהלך הפוגרומים ע”י הקוזאקים האוקראיינים והמירו אותו אל תוך המערבון האמריקאי הקלאסי.

הפנטזיות של מהגרים יהודיים ששאפו להיות אמריקאים “אמיתיים” הפכו לפופולאריים לא רק ע”י מפיקים הוליוודיים – אלא גם ע”י מפיקים מ-Broadway וע”י מלחינים יהודיים מניו יורק (סמטת טין פאן). לא במקרה, ששירי חג המולד הגדולים ביותר של כל הזמנים נכתבו ע”י יהודים. לדוגמה, “Rudolph, the Red-Nosed Reindeer” נכתב ע”י ג’וני מארקס ו- “White Christmas” נכתב ע”י בנו של חזן, אירווינג ברלין. אך אולי השיר הנוגע ללב מכולם שעלה מתוך ההגירה ההמונית מאירופה היה בעצם “אי שם מעבר לקשת”. המילים נכתבו ע”י ייפ הארבורג. הוא היה הבן הצעיר ביותר מתוך ארבעה ילדים של מהגרים יהודים רוסיים. שמו האמיתי היה איסידור הוכברג והוא גדל בבית אורתודוכסי דובר יידיש בניו-יורק. השיר הולחן ע”י הארולד ארלן, אף הוא בנו של חזן. שמו האמיתי היה היימן ארלוק והוריו היו מליטא. הוכברג וארלוק יחד כתבו את “אי שם מעבר לקשת”, שנבחר בתור השיר הטוב ביותר של המאה ה-20 ע”י ההתאחדות לתעשיית המוזיקה האמריקאית (RIAA) וזכו בפרס הלאומי לאומנות (NEA). דרך כתיבתם, שני הגיבורים הללו צללו עמוק אל תוך תודעת “המהגר היהודי” איתו הם הזדהו – שעוצב ע”י הפוגרומים של העבר והשואה הקרובה ובאה – וכתבו את הלחן הבלתי נשכח הזה לצד המילים הכמעט נבואיות. אם תקראו את המילים בקונטקסט היהודי שלהם, לפתע המילים אינן מדברות על קוסמים ועל עוץ, אלא על ההישרדות של העם היהודי.

אי שם מעבר לקשת – ,Somewhere, over the rainbow
בענן – Way up high.
נמצאת ארץ גן עדן – ,There’s a land that I heard of
כמו בסיפור ישן – once in a lullaby.

ציפור האושר שם בגן – If happy little blue birds fly beyond the rainbow,
מעבר לקשת – Why, oh why can’t I?
לו לעוף ניתן.

יהודי אירופה לא יכלו לעוף. הם לא יכלו לברוח מעבר לקשת. הארבורג היה כמעט נבואתי כאשר דיבר על הכמיהה לעוף ואף מעל ארובות. בבית הרביעי של השיר המקורי באנגלית, הארבורג כותב על התעופפות מעל ארובות (Away above the chimney tops, that’s where you’ll find me). בתקופה שלאחר עידן מחנה ההשמדה אושוויץ, ארובות קיבלו משמעות שונה לחלוטין מזאת שבתחילת שנת 1939.

שמה של אימה של פינק הוא ג’ודית’ קוגל, יהודייה ממוצא ליטאי במקור. בעודה פינק מזמרת את שירו של הארבורג/ארלן מבימת פרסי האקדמיה, לא חשבתי על הסרט. חשבתי על היהודים האבודים של אירופה ועל המהגרים לאמריקה. הכתה בי אז האירוניה שבמשך אלפיים שנה, הארץ שהיהודים שמעו עליה “כמו בסיפור ישן” לא הייתה אמריקה, אלא ישראל. הדבר המדהים ביותר הוא שפחות מעשר שנים לאחר ש-“אי שם מעבר לקשת” הופץ לראשונה, הגלות נגמרה ומדינת ישראל הוקמה. אולי “חלומותייך בן רגע מתגשמים” באמת.